לא טבעונית, גם לא צמחונית, עדיין, מאד התחברתי למיזם יום שני ללא בשר.
כל יום שני בחדר האוכל שלנו באינטל אני אישית אוהבת לבחור מהמנות הטעימות והמיוחדות מהצומח. אז אם בארגון שלכם גם יש חדר אוכל לעובדים וחשובה לכם טביעת הרגל הסביבתית הפוסט הזה הוא עבורכם. מה גם שלאחרונה מציעה העמותה גם מחשבון פשוט וידידותי למשתמש, שמסייע לארגונים להבין עד כמה הפחתת צריכת הבשר שלהם מאפשרת להם לחסוך בגזי החממה שהם פולטים. בפוסט גם אספר איך התמודדנו באינטל עם הקושי של איסוף הנתונים.
בפוסט הקודם שלי דיברתי על השותפות האפשרית לנו מנהלי האחריות תאגידית עם מנהל הרכש, אזי בפוסט זה אציג את ההזדמנות לשותפות עם מנהל חדר האוכל ומנהל איכות הסביבה. כמנהלי אחריות תאגידית אלו דוגמאות לממשקים הרבים שאנו צריכים לתחזק לתכלל ולחבר בארגון. אצלנו באינטל מי שאימץ ומוביל את יוזמת “יום שני ללא בשר” הוא מנהל חדר האוכל עמיר קיסוס והסיבה שאני מציינת זאת היא כי זו דוגמה מצוינת שכשאחריות תאגידית מושתתת חזק בארגון כל אחד בכל תפקיד יכול להפוך למנהיג חברתי וסביבתי ולעשות שינוי!
תעשיית הבשר – ובעיקר הבקר – היא התעשייה בעלת המחיר הסביבתי הגבוה ביותר ביחס לשאר המזונות שאנו אוכלים. גידול בקר מצריך, על פי מחקרים מהשנים האחרונות, פי 10 יותר משאבים. אישית הסיבה שהתחברתי למיזם ” יום שני ללא בשר” כי מצאתי בו איזון. הוא לא קיצוני. ביום שני עדיין ניתן למצוא בחדר האוכל שלנו בשר. ההבדל הנהדר הוא שבאותו יום יש מבחר רב יותר של מנות טעימות מהצומח דבר המעודד עובדים בצורה טבעית ביותר לבחור את המנות מהצומח. זו דרך מדהימה לחבר קהלים גדולים לאג’נדה חברתית סביבתית. היוזמה מייצרת WIN-WIN–WIN. קידום בריאות העובדים הסועדים באמצעות עידוד תזונה מבוססת צומח, שנית, העלאת המודעת לצורך במעבר לתזונה שהיא יותר בת קיימא ולא פחות חשוב, ההיבט הסביבתי וצמצום פליטות גזי חממה.
המחשבון החדש פותח עבור העמותה על ידי מיכל וורבר ואבי בלאו ייעוץ סביבתי, בליווי ד״ר אלון שפון, הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, והוא מבוסס על נתוני פליטות גזי החממה של בקר, עוף וקטניות שנשאבו מסקר ספרות של ניתוח מחזור חיים של המזון – כלומר, מתחילת תהליך הייצור ועד היציאה של המזון לצרכן. אבל כדי להפעיל את המחשבון, צריך נתונים. ד״ר אבי לובצ׳יק, מהנדס איכות סביבה באינטל קרית גת, ואחראי על תחום פליטות גזי החממה של המפעל ניסה להשתמש במחשבון, אז הסתבר שאיסוף הנתונים המדויקים בחדר אוכל גדול המארח מידי יום כ 5000 סועדיים זה אתגר גדול מאוד. הפלט של הקופה, הדרך הכי מדויקת לדעת מה כל אחד אכל וכמה בסך הכול נצרך ביום, לא סיפקו לו מספיק נתונים – כי הקבלה לא מפרטת איזו מנה עיקרית נלקחה והאם מדובר במנה בשרית או צמחונית. לכן, מה שעשה הוא לבדוק את חומרי הגלם שבהם נעשה שימוש. אבל גם לבדוק כמה חומרי גלם קנו – בשר בקר, עוף, קטניות- לא עזר במקרה הזה, כיוון שלא קונים אותם כל יום, אלא רק פעם-פעמיים בשבוע. מהנתונים האלה אבי לא יכול לדעת מה נצרך דווקא ביום שני ללא בשר ומה נצרך ביום אחר. אז אבי פנה לשיטה אחרת בדק כמה קילוגרם בקר ועוף הטבח מפשיר בכל בוקר לשימוש באותו יום. את הנתונים האלה הוא פרט למנות, ובדק כמה אנשים אכלו באותו יום בחדר האוכל – לראות שזה מסתדר עם המספרים. בעזרת המחשבון, אבי חישב שההפחתה השנתית משילוב ימי שני ללא בשר חוסכת לאינטל קרית גת כ-78 טונות של גזי חממה בשנה, נתון השקול לחיסכון של 113 קוט״ש, של 263,604 נורות חסכוניות (הפועלות 24 שעות ביממה במשך שנה), של 34,526 ליטר בנזין, או של 414,314 קילומטר נסיעה ברכב בכל שנה.
הפחתה דרך שינוי הרכב המזון היא לא רק נטולת עלות – אלא אפילו בעלת פוטנציאל לחיסכון כספי. יש פה גם פוטנציאל לשפר את בריאות העובדים, ובעיקר – יש כאן משהו שהארגונים יכולים לעשות במאמץ נמוך יחסית ועם המון השפעה חיובית. לב העניין הוא שיש פה מצב שממנו כולם מרוויחים, בלי הרבה השקעה
תודה על הבלוג המעניין ועל הטור החשוב ששם זרקור על נושא כל כך משמעותי! תודה על שאת מקדמת אותו כחלק מהאחריות התאגידית של הארגון.
תודה אור!
תודה אור !