טור דעה על יוזמת “מחוברים” – אחד הפרוייקטים הכי מרגשים שהובלתי כמנהלת אחריות תאגידית !נכתב במשותף על ידי אורנה עמוס וסיגלית כהן ממשרד הרווחה, בועז ישראלי מפרקסיס ואני.
הקורונה, שהשיתה עלנו ריחוק פיזי עם פוטנציאל רב לריחוק חברתי, יצרה גם הזדמנות נדירה לזקק את החומר שממנו עשויה קהילתיות ואת חשיבותה לחיינו. גם אם רק לתקופה מוגדרת -רבים האנשים שנרתמו לראות את האחרים בסביבתם, להבין את ערכה המעשי של סולידריות בכך שהיתוודעו לצרכים היומיומיים ביותר של שכניהם ולהציף ערך מתחדש לקהילה שלהם. באין סוף יוזמות, שנולדו בקבוצות ווטסאפ, בשיחות זום ובהתארגנויות שכונתיות הוכיחו אזרחי ישראל כי בשונה ממה שנדמה שנגזר עלינו, ריחוק פיזי אינו משול בהכרח לריחוק חברתי. מרוחקים אינם בהכרח מבודדים המרוכזים בלבדית בצרכיהם הפרטיים. המצב החדש שנוצר אינו מובן מאליו בימים שההתמכרות השכיחה היא להילולות רכישות ואינדיבידואליזם.
אך האם גילויים מעודדים אלו של התנהגות חברתית גם בתנאי ריחוק פיזי,מתאפשרים באותה מידה של ספונטניות טבעית לגבי כולנו? ברור שלא
בישראל יש מיליון וחצי אזרחים ותיקים, אוכלוסיה גדלה ומשמעותית מיום ליום, שיש לקחת בחשבון בתכנון שירותים בהתאמה למצבים משתנים של בידוד פיזי כפוי עקב מגיפה, מצב חירום ושגרה העלולים להתרחש במעברים מהירים ובלתי צפויים. בעבורם בידוד פיזי ובדידות כמעט חד הם.
מגיפה הבדידות החלה להעסיק את העולם עוד טרם כניסתו הדרמטית של covid 19 לחיינו. תרזה מיי, ראש ממשלת אנגליה, בדומה למנהיגים אחראיים נוספים,אף מינתה את טרייסי קראוץ’ כשרה לענייני בדידות. בדידות אף אינה נחלתם של קשישים או מרותקים בלבד.בארה”ב, במקום הכי פחות צפוי, נמצאו בדידות ודכאון נחלתם של בני נוער וסטודנטים בקולג’ים, שלכאורה במסגרת חיי החברה העשירים שהם מזמנים, היו אמורים לחוש הכי פחות בודדים. דווקא במקום אליו הם נושאים עיניים ‘למציאת חברים לכל החיים’ מתרחשים מדי שנה עשרות אלפי ניסיונות התאבדות, למעלה מ-3000 ‘מוצלחים’. היכן נמצאת התשובה למקורות מגיפת הבדידות העולמית והאם מישהו במעבדה כלשהי בעולם שוקד על חיסון?
במחוז דרום של משרד הרווחה הבינו די מהר שאספקה של הזנה פיזית לא תמלא את הצורך בקשרים חברתיים ואנושיים רציפים ומשמעותיים אצל מי שנכנסו ראשונים ויצאו אחרונים מהסגר שנכפה עליהם, האזרחים הוותיקים בישראל. חלבונים, פחמימות וסיבים תזונתיים הגם שהם צורך השעה הקיומי, אין בכוחם להחליף את מקומם של הורמונים ‘חברתיים ורגשיים’, כדוגמת אוקסיטוצין ואנדורפין.
להבנה זאת היתה שותפה גם חברת ‘אינטל ישראל’, שהאתגר של שימור ואף חיזוק החוסן החברתי והקהילתי,הכוללים תחושת משמעות והשתייכות, קשר אותנטי עם בעלי עיניין להתמודדות משותפת- נמצא בבסיס אסטרטגית ההשקעה והתרומה לחברה ולקהילה שלה. האפשרות לממש זאת באמצעות ‘טכנולוגיה של מעורבות חברתית (Engagement Technology)היתה הבסיס לשותפות חכמה בינה לבין משרד הרווחה, שנולדה מתוך ‘מעבדת הבידוד והבדידות’ שכפתה מדיניות ההתמודדות עם המגיפה על האזרחים הוותיקים במדינת ישראל
חברת ‘אינטל’ נרתמה ועובדים מתנדבים פיתחו תוך שבועיים מערכת שבתהליך ’חדשנות הפוכה’ הוסרו ממנו פונקציות מיותרות ומבלבלות להתקשרות בין אישית. לכך הצטרפה’משי טכנולוגיות’ ובנתה מארז עמיד ונוח, ו’סלקום’ תרמה כרטיסי סים עם חבילת גלישה לשנה. בשיתוף עם מחוז דרום במשרד הרווחה ו’מכון פרקסיס’ התחלנו בפיילוט של מערכת ‘מחוברים’ בחמישה ישובים בדרום (אילת, קרית גת, באר שבע, אופקים ורהט). לאחריהם הצטרפו גם ישובים ממחוז חיפה והצפון. בחודשים הקרובים יהנו ממנו אזרחים ותיקים יוצאי חבר העמים לשעבר, חברי הקהילה האתיופית, חרדים ואזרחים ותיקים דוברי עברית, שחברים במועדונים, מרכזי היום ובתכנית ‘קהילה תומכת’ הנתמכים ע”י משרד הרווחה.
מערכת ‘מחוברים’ שפיתחה אינטל מאפשרת, גם למי שמגדירים עצמם”מאותגרים טכנולוגית” ,הצטרפות פשוטה ומהירה בלחיצת כפתור. כך יוכלו להשתתף בפעילות סינכרונית חיה,המשלבת ככל שאפשר את סממני המפגש החברתי במועדוני היום, עשויה ליצור גירוי לייצור ההורמונים החברתיים המיוחלים, המצויים במח של כולנו באופן טבעי. משרד הרווחה ו’מכללת ספיר’ מפתחים בימים אלו תהליך הכשרה והסמכה למפעילים אלו, מנקודת הנחה שהמעבר מפעילות באולם המועדון לפעילות מקוונת דורשת התאמה ‘לסביבה’ החדשה.
התחברות למערכת ‘מחוברים’ אינה האופציה היחידה.רצף וקשת המיומנויות הדיגיטליות של אזרחים בכלל ושל אזרחים ותיקים בפרט מאפשר מגוון רחב של חיבורים באמצעים שונים, מוכרים יותר ופחות. אין פלטפורמה אחת באה להחליף את רעותה. המערכת אף אינה מתאימה לכל ‘מבודד’ ובודד, בכך היא אינה שונה מיתר הפתרונות הקיימים והמתפתחים בימים אלו.
מנכ”ל משרד הרווחה ואנשי מקצוע מהמטה המקצועי – אגף אזרחים ותיקים ואגף משאבי קהילה, כמו גם צוות פתוח התכנית המחוזי, זיהו במערכת ‘מחוברים’ פוטנציאל אדיר. האפשרות לחבר עוד אנשים המרותקים לביתם או נמנעים מקשר חברתי פנים אל פנים מסיבות שונות בשגרה; מתן האפשרות לבני אדם להשפיע באופן ישיר על השירותים שלהם הם זכאים ולהיות פרו אקטיביים בתכנון ובאספקה שלהם; ההזדמנות להינות מפעילות חברתית ולהיות חלק מקהיליית ענייןו/או מקהילתם הגיאוגרפית הטבעית נראות דווקא מתוך ‘המעבדה החיה של ריחוק פיזי ‘שאיש לא תכנן’ – אפשריות, מזמינות וזמינות מאי פעם.
בימים אלו אנו מחפשים את התשובה לשאלה: את מי עוד יש לחבר? השאלה הזו דורשת חקר של קהלי היעד המתאימים, המאפיינים הייחודים להם. ההזדמנות החדשה להתחבר גם מרחוק היא כיוון של פתרון מבטיח נוסף למגיפת הבדידות העולמית, זו המאיימת על ה well being של צעירים, מבוגרים, מתבגרים ואזרחים ותיקים.
עוד על הפרוייקט בכנס “עושים שינוי” של N12 בו הצגתי את פרוייקט “מחוברים”
מוזמנים לקרוא פוסטים נוספים שכתבתי על פרוייקטים חברתיים ששולבה בהם חדשנות ותהליכים של חשיבה עיצובית: